דיסלקציה: לראות, להבחין ולקרוא

כדי לתת רקע להתייחסות שלנו לקשיי קריאה, נציב שאלה: כיצד העיניים משמשות אותנו ללמידה? ובניסוח אחר – איזה תפקודי למידה כלולים במיומנות הלמידה החזותית?

כשאנחנו יושבים מול ילד שמתקשה בקריאה, והוא מתקשה להבחין בין אותיות שונות וסימני ניקוד שונים, יתכן שהקושי שלו הוא להבחין בראיה בין צורות שונות זו מזו. אם נשלח אותו לבדיקת ראייה כדי לתת פתרון לקושי שלו הראייה שלו יכולה להתגלות כמושלמת, ובכל זאת כשמדובר בהבחנה בין אותיות וסימני ניקוד נדמה שהוא לא רואה כראוי. אז מה בעצם קורה בחשיבה שלו? מה שקורה זה, שהוא מסתכל על א' ורואה צורה של א', אולם כשהמחשבה שלו מעבדת את מה שהוא ראה הוא לא מצליח לפרש נכון ולהבחין נכון ואז תהליכי העיבוד שלו "מתנגדים" למה שהוא ראה. החשיבה שלו "מסרבת" לקבל שהוא ראה את האות א', וכאן מתחילה הדיסלקציה.

שיטתנו ביחס לדיסלקציה

השיטה שלנו אומרת, שהלמידה היא ראיה. יש את העיניים הפיזיות שמאפשרות ראייה של דברים מחוץ לגוף, ויש את ה"עין" בחשיבה, כשהכוונה היא למרכז עיבוד המידע בחשיבה שיוצר את התמונות המדויקות בחשיבה. לפי אופן התפקוד של תהליך העיבוד בחשיבה נוצרות תמונות מסוימות ומתרחשת למידה. כאן מתבטאת הדיסלקציה. העיבוד מורכב מתהליכים שונים, אולם כאן ההתייחסות שלנו היא ליכולת ההבחנה, שהיא היכולת להבחין בין שני פריטים שונים, לפרש אותם נכון, ולתת לכל אחד מהות ומשמעות שונה מחברו. כאמור, אנחנו מתייחסים ליכולת הזו כאל חלק מחוש הראייה, כך שלפי ההגדרה שלנו כל תהליכי הלמידה העיקריים שמשויכים לעיבוד המידע בחשיבה הם חלק מחוש הראייה, והם כלולים במיומנות הלמידה החזותית.

בהמשך לכך, יש לענות על השאלה, באיזו מידה ובאיזה אופן, יכולת ההבחנה שהזכרנו, שעומדת בבסיס של דיסלקציה, ונמצאת בתהליכי עיבוד המידע בחשיבה, משמשת אותנו לפירוש מצבים ומושגים של למידה והבנה? ובניסוח אחר: האם אפשר לפרש בלי להבחין? נדגיש שוב שלפי ההסתכלות שלנו על קשיי קריאה קשורה לנקודה הזו.

דיסלקציה כקושי בהבחנה

אחת הפעילויות הלימודיות שנמצאת בספרי השפה לגיל הרך, היא ההבחנה בין דבר והיפוכו. גדול מול קטן, טוב מול רע, עצוב מול שמח, וכיוצא בזה. אם נתבונן לרגע, נגלה שגם כשאנחנו מתבגרים, הכלי שמאפשר לנו לתת פירוש נכון לדברים, הוא ההבחנה שלהם מהצד ההפוך. אנחנו מבינים שהשחור הוא שחור, על ידי ההבנה שהוא שונה מהלבן, ואנחנו מפרשים את הרך כרך, על ידי ההבנה שהוא שונה מהקשה.

השיטה שלנו היא, שההבנה של בני אדם עובדת באמצעות הבחנות. ככה בנויה החשיבה. ככל שיכולת ההבחנה והמודעות להבחנות תתחדד יותר, כך היכולת ללמוד ולהבין תגדל ותפקודי הלמידה ישתפרו יותר ויותר. כדי לתקן דיסלקציה, יש לעבוד על הבחנות.