דיסקלקוליה קשיים בחשבון

נציב שאלה: האם כשיש לילד דיסקלקוליה וקושי בתחום החשבון, ואנו רוצים לסייע לו, עלינו להסתכל גם על הדברים האחרים בחייו? נשתף בסיפור מהקליניקה שלנו: לפני כשנה התקשרה אלינו אם ובפיה התיאור הבא: הבת שלה נועה סובלת מהכיתות הנמוכות מדיסקלקוליה, קשיים בחשבון. בבית הספר היסודי הכילו את קשייה אולם כשהגיעה לתיכון הקשיים החלו להפריע מאוד. היא סיפרה גם על חרדות, בעיות רפואיות מסוימות, והבקשה שלה הייתה לטפל בדיסקלקוליה.

השיטה שלנו היא כשיש לילד קושי למידה נקודתי כמו דיסקלקוליה, ואנחנו רוצים לפתור את הקושי הנקודתי, ורוצים להגיע לפתרון המהיר והיעיל ביותר, אנחנו צריכים להסתכל על הילד במבט כולל כדמות שיש לה תכונות נוספות וצדדים נוספים, ולא להתמקד אך ורק בקושי הלמידה הספציפי. ההתייחסות הזאת צריכה להיות גם בעולם הפנימי של המורה, בהרגשה שלו כלפי התלמיד, וגם יש צורך לתת לה ביטוי חיצוני בשיחה עם הילד ולדבר אתו ולתת מענה מסייע ואוזן קשבת גם על נושאים הקרובים אל ליבו שאינם מתחום הקושי אותו אנו באים לפתור, בדוגמת דיסקלקוליה.

ההסתכלות הכוללת על הילד, מובילה לשאלה האם יש לנו דרך לאתר או להגדיר אצל תלמיד כלשהו מגבלה לימודית כלשהי שאינה ניתנת לשינוי ולתיקון?

נמשיך עם הסיפור בו התחלנו. בפגישה הראשונה עם הנערה הצעירה סיפרה לי האימא על ההיסטוריה של הניסיונות לפתור את הקושי של הדיסקלקוליה ממנו סבלה הילדה. אחד הפרטים המעניינים היה אבחון שנעשה לילדה על ידי אחת המאבחנות המפורסמות בארץ לקשיי דיסקלקוליה, שנפגשה עם ביתה ובסיומו של האבחון קבעה בצורה ברורה: "הבת שלך לעולם לא תוכל לפתור תרגילי חשבון ברמה נורמלית. חבל על המאמצים".

השיטה שלנו שונה ואנו גורסים כי בכל תלמיד קיימות כל היכולות לתפקוד לימודי תקין ונורמלי, כולל בתחום החשבון והדיסקלקוליה אינה גזירת גורל לכל החיים. אין אבחון בעולם שבכוחו לקבוע שיכולת לימודית כלשהי אינה שייכת לילד מסוים. האבחון לא צריך להיות לשם קביעת והגדרת הקשיים של התלמיד אלא אבחון לשם פתרון. אבחון שנועד לכוון אותנו לבחירת צורת הטיפול והגישה הנכונה לדיסקלקוליה, כדי לפתור את הקושי של התלמיד. לאחר סדרת טיפולים נפתרה בעייתה של נועה והיא יצאה לדרך חדשה, משליכה את הדיסקלקוליה מאחוריה.

הדיון: מה היא האווירה המתאימה והנכונה ביותר ליצור במפגש הלמידה עם התלמיד, כדי לתרום להתקדמות שלו?

הסיפור: בראיון שערך איתה לאחר הטיפול אחד מעובדי המכון שלנו, סיפרה האם כי בשלב הראשון, כמשקיפה מהצד, האווירה ששררה בשיחה בין מיכאל לחסי הייתה תמוהה בעיניה. אצל המטפלים האחרים היא הייתה רגילה לאווירה שביטאה יחס של מעמדות בין חסי לבין המטפל, ושידרה רשמיות, מקצועיות וענייניות. לעומת זאת, בחלקים מסוימים של השיחה בין מיכאל לחסי היא חשה אווירה של נינוחות, כאילו לא מדובר במפגש עם איש מקצוע אלא בשיחת סלון או ארוחה משותפת.

השיטה שלנו: בעזרת הכלים השונים של השיטה שעוד נדבר עליהם, אנחנו מפעילים חושים שונים של התלמיד, על מנת ליצור חיבורים בחשיבה, אולם כדי שהחיבורים הללו אכן יתרחשו אנחנו צריכים ליצור אצל התלמיד נקודת מוצא שונה של התייחסות לקשיים שלו. כלומר, במקום שהוא ירגיש שהוא עומד בפני הר נישא ותלול שהטיפוס עליו קשה ומפרך והסיכויים לטפס עליו הם חלקיים, נקודת המוצא שלו צריכה להיות שהוא עומד לפני גבעה שטוחה עם כביש סלול, שהסיכויים לעבור אותה הם וודאיים. אחת הדרכים ליצור את נקודת המוצא החדשה הזאת, היא לדאוג שבתהליך המודע שהוא עובר להתגברות על הקושי, שוררת אווירה נינוחה, והמקצועיות של המטפל (שנדרשת ללא ספק) מסתתרת ומתלבשת בתוך הנינוחות הזאת.