יונתן

אני מרגיש שנולדתי מחדש / סיפורו של יניב

שלום כיתה א'. כמו הילדים האחרים שהתחילו את לימודיהם בבית הספר, גם יניב היה נרגש ומלא ציפיות. אמו עינת ואביו דן התרגשו יחד עימו. יניב הוא ילד מלא חן, אינטליגנט, ולא היה להם ספק בהצלחה הצפויה לו בלימודים ובחברה.

עברו מספר חודשים ובשורות מטרידות הגיעו אל דן ועינת מהמורה של יניב. הוא לא מצליח להתקדם בקריאה כמו שאר ילדי הכיתה. הם לא ידעו איך להגיב. לא הבינו איך זה יתכן שילד אינטליגנטי ומוכשר כמוהו מתקשה ברכישת המיומנות הבסיסית הזו.

המליצו להם על הוראה מתקנת במסגרת בית הספר ובתגבור על ידי מורות פרטיות. יניב קיבל מספר פעמים בשבוע שיעורים פרטיים ממורות מנוסות, בבית הספר ומחוצה לו, והאימא ניסתה גם היא לתרגל אתו קריאה. הוריו השקיעו אלפי שקלים בשיעורים הפרטיים.

הקשיים מתגברים ופתרון אין

עברו מספר חודשים ויניב דורך במקום. הילד המבריק והמוכשר לא הצליח ללמוד את סימני הניקוד. המורות המסורות ניסו ככל יכולתן. הן נעזרו בפלסטלינה ומדבקות, ובאביזרים צבעוניים נוספים, אולם יניב לא התקדם. בבית הספר העריכו את ההשקעה של ההורים והמליצו להם להמשיך בשיעורים עם מורות להוראה מתקנת, בתקווה שהדבר יביא לתוצאות.

בנתיים, החלו להתפתח אצל יניב רגשות שליליים בעקבות הקושי ממנו הוא סבל, והעיכוב שלו ביחס לחבריו. הדימוי העצמי שלו נפגע. התסכול  והאכזבה ממצבו הצטברו והשפיעו לרעה על התנהגותו בכיתה ובבית. שיתוף הפעולה שלו עם המורות שניסו ללמדו קריאה הלך ופחת. עינת ודן חשו חסרי אונים. מביטים בעיניים כלות בבנם היקר שסובל, ואין בידם פתרון שיכול לסייע לו. עינת הרגישה שהיא לא מקבלת תשובות ברורות מאף אחד ושלא מוצע לה פתרון אמתי כלשהו.

דמעות של תקווה

לקראת סוף כיתה א', קיבלו ההורים המלצה לשלוח את יניב למומחית לטיפול  בקשיים במיקוד ראייה. בסיום הטיפול היא הציעה לעינת ודן לפנות לקבלת טיפול במכון זרחין.

יניב ואמו הגיעו לפגישת אבחון ראשונה אצל מיכאל. מספרת האמא: "לא הכרתי את מיכאל ואת שיטת זרחין אבל כבר בדקות הראשונות של האבחון התעוררה אצלי הרגשה טובה, ותקווה נכנסה לליבי. חשתי תחושה פנימית שהנה מצאתי דרך לעזור לבני. מיכאל גילה רגישות מדהימה לילד, וראיתי איך הוא נותן את כל כולו במהלך המפגש". באמצע פגישת האבחון היא לא יכלה לעצור את התרגשותה  ודמעות פרצו מעיניה.

יניב החל להיפגש עם מיכאל מידי שבוע. ממשיכה האם ומספרת: "מפגישה לפגישה הלכה וגברה הערכתי למיכאל. צורת התקשורת שלו עם יניב הייתה מדהימה. יניב התחבר אליו ונתן בו אמון, והתוצאות הגיעו מיד. הוא התחיל סוף סוף להתקדם בקריאה, הדימוי העצמי שלו הלך והשתפר, וראו זאת גם בבית וגם בבית הספר. תחושת חוסר האונים שחשנו לפני שהגענו למיכאל התחלפה באופטימיות ובביטחון שיניב יידע בקרוב לקרוא."

בטחון מלא בילד

למיכאל עצמו היה בטחון מלא כבר מהרגע הראשון שיניב יידע לקרוא. בתור אחד שבעצמו לא ידע לקרוא עד גיל 16, לא היה לו כל ספק שהדרך ששחררה אותו עצמו והביאה אותו לקריאה תקינה, תסייע ותשחרר גם את יניב מקשייו. מספר מיכאל: "ראיתי מולי ילד מלא חן ונורא חכם. לעיתים מתייחסים לקשיי קריאה כאל קושי בקליטה, אולם זה לא נכון.  הגורם לקשיי קריאה הוא תפקוד לא תקין של תהליך העיבוד במחשבה.   התפקודים הקוגניטיביים שקשורים לקריאה ושייכים למרכז העיבוד של הראיה במוח, אינם פועלים כראוי. בתהליך העיבוד שאמור לתת פרשנות לצורות שנקלטו בעין, נוצרת פרשנות לא נכונה ולכן הילד לא מסוגל לקרוא לפי הכללים.

הסיבה שיניב לא קלט את סימני הניקוד, אינה משום שהוא לא הבין אותם. הוא הבין אותם, והמידע אוחסן במוחו, אולם מוחו לא ידע לשלוף את המידע בזמן הנכון ולעשות את החיבור והשיוך בין האות וסימן הניקוד להברה שעליו להשמיע."

ממשיך מיכאל: "השיטה שלנו איננה לבוא וללמד את הילד דברים חדשים שכביכול הוא עדיין לא קלט, אלא לגלות ולאפשר לידע שכבר נמצא אצלו, להתבטא ולפרוץ החוצה. מאחר שכך אני מתייחס לילד מתוך אמון רב ביכולותיו, ומעביר לו את המסר שהיכולת כבר קיימת בתוכו. מבחינתי התקדמות משמעותית  יכולה להתרחש בכל רגע נתון, כפי שאכן קורה. אנחנו עושים שימוש מושכל במיומנויות של מישוש, תנועה, דיבור שמיעה וראיה, ומשלבים אותם בתרגול ואימון של קריאה. כתוצאה מכך נבנות אצל הילד יכולות חדשות שפותחות לו דלתות מבעדן עובר הידע שלו והוא פשוט מתחיל לקרוא."

מסכם מיכאל: "השינוי שמתחולל בילדים הוא שינוי מהותי במבנה החשיבה. הילד מגיע אלינו עם תבנית חשיבה שאינה מאפשרת לו לקרוא, ולאחר מספר חודשים המוח שלו פשוט משתנה והקריאה הופכת לאפשרית. מבחינתינו דילסקציה איננה גזירת גורל לכל החיים. והטיפול שלנו מעלים אותה לגמרי, וזה בדיוק מה שקרה עם יניב".

הצלחה פנומנאלית

מספר דן, אביו של יניב: "לאחר כחצי שנה, במהלכה ערך מיכאל כשלושים מפגשים טיפוליים עם הילד, הסתיים הטיפול בהצלחה פנומנלית. יניב למד לקרוא באופן שוטף, ברמה המתאימה לגילו, וסוף סוף יכול היה להרגיש שווה לבני כיתתו. מעבר לקריאה, אי אפשר לתאר את השינוי לטובה שחל בו מבחינה רגשית והתנהגותית. הוא קיבל בחזרה את הביטחון העצמי שלו, והתנהגותו בבית ובבית הספר הפכה שלווה ורגועה."

מסכם דן: "אני לעולם לא אשכח את המשפט שאמר לי יניב תקופה קצרה לאחר סיום הטיפול. הוא הסתכל בעיניי ואמר לי בהתרגשות: "אבא, אני מרגיש נולדתי מחדש".