נושא זה חשוב באופן מיוחד כי באמצעותו אנחנו פורצים מחסומים קוגניטיביים. רובן של הבעיות בקשיי למידה נובעות ממחסום מחשבתי שנגרם מכשל במערכת העיבוד. טיפול בקואורדינציה כוללת עבודה עם תנועות של הגוף. תנועות אלו גורמות למבנה הקוגניטיבי לפרוץ את המחסום וזה גורם לקשר חדש. זה נעשה על ידי כך שבו-זמני אנו מכוונים את הפעילות הגופנית לבעיה הספציפית תוך כדי חיבור בין התנועה לבין המחשבה.
נושא זה דורש מיומנות גדולה מאד שבעיקרה כוללת:
לאחר שהמערכת המוטורית מתפקדת באופן תקין, אנו יכולים לשלב אותה בחשיבה הרציונלית (הכרה). שילוב זה מושג כאשר המערכת המוטורית פועלת בבדיקה עם הכרה בו-זמנית בתחום אחר ללא כל קשר לבדיקה המוטורית. במהלך ההפעלה מתבקש המטופל לתאר במילים את מחשבותיו. אנו יכולים לשאול אותו שאלות שונות ולבדוק את יכולתו לענות עליהן. אם המטופל מסוגל לשלב חשיבה ודיבור תוך ביצוע משימה מוטורית בלי לפגום ברמת הביצוע, השילוב המערכתי ייחשב לתקין. השלב הבא הוא שילוב בין יכולת רגשית לבין פעילות מוטורית. שילוב זה מופק באמצעות שאלות ספציפיות המפעילות את הרגשות. שאלות אלה יכולות להתייחס לתחומים שהמטופל יכול לאהוב או לשנוא. מה שחשוב הוא הפקת רגשות ביחד עם פעולה מוטורית. אם הפעילות המוטורית מתבצעת באופן תקין, אזי המטופל הפגין יכולת לשלב בין המערכת הרגשית שלו לבין המערכת המוטורית שלו. אם המטופל מתקשה להשלים את המשימה המוטורית, כאשר הוא מפעיל מחשבה או רגש באותו זמן, אזי המערכת המוטורית לא התפתחה לרמה הדרושה, ודבר זה מתורגם לקשיים תפקודיים שונים.
מראשית העוברות ועד גיל 21 (שהוא גיל סוף ההתפתחות הגופנית), התנועה מהווה את הגורם העיקרי להתפתחות תקינה של גוף האדם. התנועה מזרימה את הדם, ועל כן היא מאפשרת הבאת כל חומרי בניית הגוף למקומות הנדרשים. התנועה מאפשרת וגורמת להתפתחות תקינה של עצמות השלד, של מערכת השרירים וביחד אתם כל שאר מערכות הגוף. (אין מדובר על מצבי מחלה מיוחדים).
כשנתבונן בילדים מגיל ינקות ועד לגיל חמש לערך, נראה שהם נמצאים בתנועה מתמדת. תפקידיה של תנועה זו הם שונים.
סיבות אלו הופכות את התנועה למחויבת המציאות, ולצורך שלא כדאי להפריע לו או לנסות לשנותו.