ניתן היה לחשוב, כי אם התלמיד יודע להבחין בין האותיות ובין סימני הניקוד, אין מה שיעצור בעדו מלקרוא, אולם המציאות אינה כך. דיסלקציה ויחס לקריאה משליכים זה על זה.
דיסלקציה ויחס לקריאה בצירוף
- ישנם לא מעט ילדים שיודעים להבחין ולהבדיל כשמדובר באות בודדה או בסימן ניקוד בפני עצמו, אולם כשמדובר בצירוף של מספר צלילים זה לזה, פתאום יכולת ההבחנה שלהם נעלמת. מדוע זה כך?
- כשמדובר בצירוף יותר קל לנו להבין שמדובר בתהליך פנימי שמתרחש בתהליכי עיבוד המידע בחשיבה, ושלראייה הטכנית יש כאן 'תפקיד משני'. העין הרי לא יכולה להתמקד בשתי אותיות ביחד, והעובדה שהילד מצרף אותיות שונות זו לזו איננה משום שהוא כעת רואה אותם, אלא משום שהם 'נרשמות' במוחו, והוא קורא אותם בחשיבה. זה לא גלגלי העיניים שקוראים כאן, אלא ראיה פנימית בחשיבה שתופסת את האותיות כיחידה אחת.
- אם ילד מתקשה בצירוף, זה אומר שבעיבוד המידע בחשיבה שלו, הצלילים והתנועות שמיוצגים על ידי האותיות וסימני הניקוד, לא מצליחים לתפוס את מקומם זה לצד זה מתוך הבחנה אמתית.
- אם ניקח ילד שיש לו קושי בצירוף, ונשמיע באוזניו מספר אותיות, הוא בדרך כלל יתקשה בשני דברים:
- הוא יתקשה לזכור את האותיות.
- הוא יתקשה לזכור את סדר האותיות.
- הוא יתקשה לחבר ביניהן ולהפוך אותן למילה אחת, בין אם מדובר במילה תקנית עם משמעות כלשהי, ובין אם מדובר במילת תפל חסרת כל משמעות.
- אפשר להמשיל את מה שקורה לו בחשיבה, למסך לא תקין שמופיעות עליו אותיות אך הן מרצדות וקופצות ממקום למקום במסך. ניתן לראות כל אות בפני עצמה, אבל אין אפשרות ליצור רצף כלשהו בין האותיות משום שהם לא מצליחות להישאר סמוכות אחת לשנייה. דיסלקציה ויחס לקריאה כאל דבר קשה הולכים ביחד.
- מה גורם לאי האפשרות של רצף בחשיבה? בדיוק כמו במקרים של קושי בהבחנות ראייה והבחנות שמיעה, הגורם הוא נ ת ק. נתק בין חוש הראייה לבין החשיבה. אם חוש הראייה והחשיבה היו מתואמים, החשיבה היתה קולטת באופן תקין את המסרים של חוש הראיה, שיש כאן כמה אותיות, ושהן קשורות זו לזו, אולם מאחר שיש נתק בין הראייה לחשיבה, תהליכי עיבוד המידע בחשיבה אינם מצליחים ליצור מצב של ראיית האותיות וסימני הניקוד ברצף, מתוך הבחנה תקינה ביניהם.
לחבר את הקשרים מחדש
אפשר לסדר את הדיסלקציה בקריאה ולצאת לדרך חדשה. לא משנה מה ניסיתם עד היום וכמה זה הצליח, אצלינו תמצאו פתרון אמיתי. פנו אלינו עוד היום.