צור

סיפורו של צור

בשנת 2008 עבד מיכאל זרחין במסגרת מכון פויירשטיין. הוא העניק טיפולים לילדים שהתקשו בקריאה והעביר הדרכות לצוות המכון. יום אחד הזמין פרופסור פויירשטיין ז"ל את מיכאל זרחין למשרדו. הוא סיפר למיכאל על תלמיד חדש במכון, בשם צור. צור היה ילד כבן 9, מחונן, שחייו התהפכו בבת אחת בעקבות פציעה חמורה בפיגוע ירי בכבישי גוש עציון.

הרופאים קבעו כי צור איבד קרוב לארבעים אחוז ממוחו. הוא עבר ניתוחים ותהליך שיקום פיזי ארוך בבית לוינשטיין. בהמשך הוא התקבל במכון פויירשטיין, לשיקום תפקודי דיבור, שפה ותנועה, במחלקת פגועי ראש שבראשות הגברת עידית חריש. פרופסור פויירשטיין ביקש ממיכאל לקדם את צור בתחום הקריאה, בשיטתו הייחודית. למרות המקרה החריג שהיווה אתגר ייחודי, מיכאל לא התלבט אף לרגע ולקח על עצמו את המשימה.

"אני אנסה לעשות את המיטב", אמר לפרופסור פויירשטיין. הפרופסור דפק על השולחן והכריז: "אתה לא הולך לנסות, אתה הולך להצליח!".

כשמיכאל פגש את צור הוא ראה מולו ילד שמתקשה לחבר בין אותיות לסימני ניקוד ואינו מסוגל לקרוא. באבחון שהוא עשה לצור הוא חיפש את הדינמיקה הלימודית שלו. כלומר, לבדוק ולמצוא מהי הדרך הנכונה והמתאימה ללמד אותו קריאה, באופן שיעביר מסר מתאים לחשיבה שלו ויבנה אצלו מחדש את היכולות שמאפשרות להבחין בין אותיות ולצרף אותן למילים.

מול עיניו עמדו המשפטים שהוא שמע לא פעם ולא פעמיים ממורו ורבו ד"ר סטנלי אבלמן, האיש ששינה את חייו ולימד אותו כיצד לטפל בילדים לקויי למידה. כשהיו שואלים את ד"ר אבלמן כיצד הוא מצליח ללמד ילדים שמבוגרים מיומנויות שרבים התייאשו ללמדם, הוא היה עונה: "אני לא מלמד אני רק מאפשר למטופל להוציא את היכולות שקיימות בו. זה המטופל שמלמד את עצמו. כל היכולות כבר קיימות אצל הבן אדם ורק צריך לעזור לו להוציא ולבטא את היכולות הללו."

על בסיס האבחון שערך לצור, ועם שימוש נרחב ביצירתיות ואינטואיציה, החל מיכאל לעבוד עמו ללימוד קריאה בדרכים שונות. הוא נפגש אתו פעם בשבוע, ובתוך מספר חודשים צור למד לקרוא מחדש. במקביל להתקדמות בקריאה דיווחו המטפלים האחרים על קפיצת מדרגה מפתיעה ביכולות התקשורתיות והשפתיות של צור, שהשתפרו גם הם לאין ערוך.

בשנה שעברה פגש מיכאל את אביו של צור. האב חיבק אותו בהתרגשות, וסיפר לו שצור מסיים בימים אלו בגרות, ולא ניכר אצלו כל קושי בתפקודי הלמידה שלו.