תיאורי מקרה

ילד בן 9 עם בעיות ריכוז וקשב התקשה בהבנת הנקרא. הוא קרא תקין אבל שנא לקרוא כי לא הבין את התוכן וכמובן איבד את הקשב מיד. היו לו בעיות קואורדינציה כגון אי יכולת לתפוס כדור ביד אחת או ללכת בידיים וברגליים מצולבות. באבחון האינטואיטיבי התברר שיש לו בעיות רגשיות. ראיתי כי הוא עצוב וממורמר ועם דחף עצום לדבר כל הזמן. על-מנת להדגיש את הפן הרגשי נתתי לו להתבטא בחופשיות, עודדתי אותו לכך והשתמשתי בדחף העז שלו לספר ככוח מחזק ומקדם. ביקשתי ממנו להראות לי את אלבום התמונות המשפחתי ודובבתי אותו לספר את זיכרונותיו מן התמונות ועל הנפשות הפועלות בעולמו. הוא סיפר בהתלהבות והצעתי שנכתוב את הסיפורים ביחד. בהמשך הוא כתב בעצמו את המחשבות והחוויות החשובות עבורו, ומובן שהיה מוכן לקרוא את חיבוריו. בכך שחווה קריאת טקסט משמעותי עבורו, נפרצה הדרך לקריאת טקסטים נוספים ונסלל הנתיב להבנת הנקרא. הוא למד לאהוב לקרוא, ובתוך כך גם חל שיפור בבעיותיו הרגשיות. במקביל שוחחתי עם הוריו והנחתי אותם להעניק לו משוב משמעותי יותר.

בנער בן 14 אובחנו קשיי למידה ובעיות קשב. בדומה לרוב לקויי הלמידה בעיות הקשב היו קשורות לבעיות מיקוד בעיניו. עבדתי אתו בתרגילים לשיפור המיקוד אבל לא ראיתי שיפור משביע רצון. נודע לי כי הוא מנגן בפסנתר אם כי לא בהצלחה רבה, וגם אין ביכולתו לקרוא תווים. החלטתי לנצל את הנגינה ככלי עבודה ויצרתי קשר עם המורה לפסנתר. הנחתי אותה ללמד אותו לנגן בידיים מצולבות ולהתעלם, ככל האפשר, מן התוצאות המוסיקליות. היא שיתפה פעולה יצאה מן התבניות המוכרות ויישמה את שיטתי. התרגילים בידיים מצולבות ותרגילים נוספים באצבעות שונות בכל יד שיפרו את הקואורדינציה שלו, והביטחון העצמי שהשיג עודד אותו להתחיל לקרוא תווים. החיבור שיצרנו בין צלילים לקואורדינציה, בעזרת המורה לפסנתר, סייע לבנות את החיבור הקוגניטיבי וכמובן עזר לפתור את בעיית הקשב.

הגיע אלי ילד בן 11 שידע לזהות צלילים ולצרפם לאותיות, אך היה נתקע כל הזמן. הוא קרא לאט מאוד ומשובש, ויכולתו לדבר הייתה מועטה. בזמן שהתבוננתי והתקרבתי לעולמו הפנימי, עלה בי רעיון ההאיבקות, ניעור גופני העשוי להוציאו מקליפתו. לאחר יישום הרעיון כתרגיל טיפולי ואחרי סיבוב היאבקות קצר הנער החל לדבר יותר בשטף. יכולת הצירוף שלו זרמה במפגשים הבאים. תזוזות הגוף הניעו ושיחררו את עולמו הפנימי יותר מכל שיחה, וההיאבקות הייתה משחק אשר שעשע ושימח אותו מאוד. כתוצאה מהטיפול הוא קרא באופן שוטף והתקבל למסגרת לימודית רגילה.

אדם כבן 40 הגיע אלי עם בעיה ביכולת הצירוף. הוא זיהה אותיות בשמן והזכיר את צליליהן אבל לא הצליח לחברן להברות. לאחר אבחון הקושי חיפשתי נקודות אחיזה בחושיו החזקים באמצעות שיחה קשובה. בדומה לרוב הדיסלקטים ולקויי הלמידה הייתה לו בעיה במיקוד הראייה. עבדתי אתו בתרגילים שונים של קואורדינציה וקשר עין ותוך זמן קצר הוא קרא קריאה שוטפת.